טעמי המקרא סגנון ספרדי ירושלמי
טעמי המקרא הם מערכת סימנים המורים על צורת ניגון של כל מילה ומילה בספר התנ"ך. ומטרתם להורות הסבר הטקסט. לדוג': כאשר מורה בכיתה כותב על הלוח הוראה לתלמידים "לקום אסור לשבת" יש תלמידים שיקומו ויש שימשיכו לשבת. וזה תלוי היכן שמים את הפסיק, האם לאחר המילה "לקום" (ואז המובן שיש לקום ואסור להשאר במצב של ישיבה) או לאחר המילה "אסור" (ואז המובן שיש להמשיך לשבת).
טעמי המקרא סטייל ירושלמי
בנוסף טעמי המקרא יכולים ללמד אותנו גם הלכות למעשה. ניקח לדוגמא שאלה הנדונה בגמרא- האם מותר לגנוב מגוי ? הפסוק בתורה אומר "לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו? (ויקרא יט יא). בקריאה פשוטה מבינים כי כל הנ"ל אסור דוקא במי שנקרא עמית. (עם שאתך במצוות קרי יהודי שומר תורה ומצוות). אולם הטעמים מורים שלא תגנובו היא הוראה כללית ואינה בכלל של הכחשה ושקר.
לימוד טעמי המקרא ספרדי
יש לציין כי יש יתרון לטעמים המסורתיים על הפיסוק המקובל בימינו, כיון שמערכת הטעמים אינה רק סימני פיסוק אלא גם מורה כמה זמן להפסיק בין המילים שהרי טעם "סוף פסוק" וטעם "אתנחתא" הם המפסיקים העיקריים ביותר (ונקראים "קיסרים"). וזו הסיבה שאתנחתא מיוצגת בצורת כסא דהינו כאן עליך לנוח. שמות הטעמים לא מוזכרים בתלמוד והוזכרו לראשונה בספר הזוהר ובספרי הקדמונים (בן אשר). ומכ"מ נסמכו במסורת כתובה שבעל-פה.
| |
|